מידע מעשי לפיליפינים — ויזה, כסף, SIM ותחבורה

הפיליפינים אינן פטורות מוויזה לכל הדרכונים, והתקנות מתעדכנות מעת לעת. אזרחים ישראלים נדרשים בדרך כלל להסדיר ויזה מראש. לפני שקונים כרטיס, יש לאמת את הדרישה המדויקת לדרכון שלכם.

מערכת ההגעה הרשמית של הפיליפינים. ממלאים טופס מקוון בחינם באתר etravel.gov.ph, בדרך כלל בתוך 72 השעות שלפני ההגעה. מקבלים קוד QR ושומרים אותו בטלפון — מציגים אותו בנמל התעופה.

הדרכון צריך להיות בתוקף לפחות חצי שנה ממועד הכניסה, עם דפים פנויים. כדאי לשמור עותק דיגיטלי של הדרכון ושל כרטיס הטיסה בטלפון ובענן.

לרוב מבקשים להציג כרטיס יציאה מהפיליפינים (המשך טיסה או כרטיס חזרה) כבר בהגעה. שומרים אותו נגיש — לא רק במייל.

יש הגבלות על ייבוא מזון, צמחים ובעלי חיים מסוימים. סכום גבוה של מזומן מחייב הצהרה בכניסה. שומרים קבלות על פריטים יקרים.

אפשר להאריך שהייה במשרד ההגירה (Bureau of Immigration) בערים הגדולות. מומלץ להגיש מראש ולא ביום האחרון של השהייה המורשית.

המטבע הוא הפסו הפיליפיני (PHP, ₱). שטרות נפוצים: 20, 50, 100, 200, 500 ו־1,000 פסו. מטבעות: 1, 5 ו־10 פסו. כדאי להחזיק שטרות קטנים במיוחד לשווקים ולטריסייקל.

כספומטים (ATM) נפוצים בערים ובאתרי תיירות, ופחות באזורים כפריים ובאיים קטנים. לרוב יש תקרת משיכה נמוכה ועמלה קבועה של כ־200–250 פסו למשיכה — עדיף למשוך סכומים גדולים בפחות פעמים.

ויזה ומאסטרקארד מתקבלות במלונות, במסעדות ובמרכזי קניות בערים. מחוץ לערים, בשווקים, בתחבורה ובבתי אירוח קטנים — מזומן בלבד.

מחליפים בדלפקים מורשים (Money Changer) בערים ובשדות התעופה. השער בערים בדרך כלל טוב יותר מאשר בשדה. לפני החלפה של סכום גדול, משווים בין כמה דלפקים.

מקובל להשאיר טיפ של כ־10% במסעדות ובבתי קפה. בשדות התעופה ובסיורים — לפי שירות. מזומן קטן שימושי מאוד לטיפים ולנסיעות קצרות.

ארוחת אוכל רחוב: 50–150 פסו. קפה: 80–180 פסו. נסיעת מונית עירונית קצרה: 100–250 פסו. לילה בבית אירוח פשוט: 700–1,500 פסו. סיור יום לאיים: 1,200–2,500 פסו.

שלושת המפעילים הגדולים: Globe, Smart ו־DITO. קונים SIM מקומי בשדה התעופה, בקניונים או בחנויות נוחות (7-Eleven, Ministop) — לרוב נדרשת הצגת דרכון ורישום בעת הרכישה.

חבילת גלישה לשבוע (נתונים לא מוגבלים) עולה בערך 300–500 פסו. חבילות לתקופות ארוכות יותר זולות יחסית. כדאי לבדוק את מפת הכיסוי של המפעיל באזור שאליו נוסעים.

רוב הטלפונים המודרניים תומכים ב־eSIM — אפשר לרכוש מראש עוד לפני הטיסה ולנחות כשכבר מחוברים. נוח למי שלא רוצה לחפש חנות SIM מיד בנחיתה.

באיים מרוחקים ובאזורים ההרריים הקליטה חלשה. בבית אירוח באי קטן — לרוב Wi-Fi בסיסי בלבד, ולפעמים אין קליטה בכלל. מורידים מפות ומסמכים מראש.

הדרך המהירה והמעשית בין האיים. טיסות קצרות מחברות בין מנילה, סבו, פלאוואן, בוהול וסיארגאו. כדאי להזמין מראש בעונה העמוסה (דצמבר–מרץ) ולשים לב למגבלות כבודת יד.

רשת מעבורות ענפה — זולה אך איטית ותלויה במזג האוויר. בחלק מהקווים ההפלגה נמשכת 4–12 שעות, ולעיתים מתבטלת בעונה הגשומה. בודקים לוח זמנים ומצב ים מראש.

סירות מנוע קטנות (Bangka) משמשות לתנועה מקומית ולסיורים בין איים — שייטי טיולים, סנורקלינג והעברות קצרות. חובה ללבוש חגורת הצלה, במיוחד בים גלי.

בכל אי, אוטובוסים ומיניבאס רשמיים מחברים ערים, מזחים ושדות תעופה. זולים מאוד, אבל איטיים ולעיתים צפופים. מזומן ויכולת להתמקח שימושיים.

טריסייקל (Tricycle) ומוניות עם מונה (Metered Taxi) לנסיעות עירוניות קצרות. באזורים תיירותיים, סגרו מחיר מראש לפני העלייה. אפליקציות נסיעה פועלות בערים הגדולות.

רכב שכור דורש רישיון נהיגה בינלאומי, והכבישים בערים צפופים במיוחד. באיים רבים רוכבים על קטנועים. חובת קסדה — ונוהגים בזהירות רבה.